<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' יו"ט מח' י"ד</h1>
<h2>דף מו:</h2>
והא דקשיא לרבוותא מהא דגרסי' בפרק שני שעירים (יומא ס"ג.) בשחיטה חוץ מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי אלמא מודה ר"ח במחוסר מעשה לא אמרי' הואיל בפ' תמיד נשחט (פסחים ס"ב.) אמרינן לחומרא דאית ליה הואיל אפי' היכא דמחוסר מעשה התם טעמא אחרינא היא דכתיב אל פתח אוהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אוהל מועד חייב עליו בחוץ שאינו ראוי לפתח אוהל מועד אינו חייב עליו וכיון דמחוסר מעשה אינו ראוי לפתח אוהל מועד.
גרסי' בפ' אלו עוברין אתמר האופה מיו"ט לחול ר"ח אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה. אמרי' הואיל. וקים לן כרבה. וה"מ לענין מלקות אבל לכתחלה אסור כדתניא (עי' ביצה ט"ו: וי"ז.) אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול, ומיהו לגבי מצוה כגון מיו"ט לשבת שרינן לכתחלה משום הואיל והאידנא אצריכוהו רבנן עירוב תבשילין כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לחול או משום ברירה שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב, וגבי הפסד ממונו כגון בהמה מסוכנת אמרי' הואיל ושרינן לכתחלה.
<h2>דף מח.</h2>
ואסיקנא התם הא דר"ח ורבה מחלוקת (ר"ה) [ר"א] ור' יהושע היא דאפיי' דקאמר ר"א שרי לאפותה סבר אמרי' הואיל ואי בעי מפריש מכל חדא וחדא ור"י סבר לא אמרינן הואיל ואסור לאפותה ועובר על לא תעשה כל מלאכה. ורבה כר"א ור"ח כר"י. ולאו היינו הואיל דאמרי' (עי' מ"ו:) ברישא דהלכתא התם ההיא לענין איסורא בחמץ דר"א אומר מוזהרין עליו בב"י וב"י אמר הואיל ואי בעי מתשיל עלה (ומסתבר הואיל ולא קרא) [ומשום דסבר הואיל לא יקרא] עליו שם ור' יהושע סבר ל"א הואיל ואינו חמץ שמוזהרין עליו וההיא פלוגתא ל"ד לפלוגתא דרבה ור"ח דר"א דאמר הואיל לחומרא היא ודרבה לקולא, ור"י נמי דלית לי' הואיל משום טעמא דתוספתא (פ"ג) היא דתניא א"ר יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על ל"ת והרי הוא בידי כשאני מניח (כמותו) [כמות] שהיא נמצאתי עובר על ל"ת שאינו בידי (גופויי') [והואיל דאפייה] דמי לפלוגתא דאמוראי. ופסקו רבוותאי כרבה דאית לי' הואיל כר"א (וחיותא) [ודחיותא] דר"פ ליתנייהו דתניא ר"א הלכה כר"א ר' יצחק אומר הלכה כבן בתירא והלכה כר' מחבירו. ורבינו אלפסי משמע דס"ל הואיל קמאי והואיל בתרא חד. ולא מסתבר.
<h2>דף סב.</h2>
והא דקשיא לרבוותא מהא דגרסי' בפרק שני שעירים (יומא ס"ג.) בשחיטה חוץ מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי אלמא מודה ר"ח במחוסר מעשה לא אמרי' הואיל בפ' תמיד נשחט (פסחים ס"ב.) אמרינן לחומרא דאית ליה הואיל אפי' היכא דמחוסר מעשה התם טעמא אחרינא היא דכתיב אל פתח אוהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אוהל מועד חייב עליו בחוץ שאינו ראוי לפתח אוהל מועד אינו חייב עליו וכיון דמחוסר מעשה אינו ראוי לפתח אוהל מועד.
